ליאור המאמן שלי אמר לי פעם שהוא מתחיל כל טריאתלון ספרינט בדופק 180 פעימות לדקה כדי להגיע למקסימום ביצוע בזמן קצר. כל צעד שאני מתחילה גורם לי לחשוב על המשפט הזה. הבייס-קמפ של הר הHuayana Potosì שבו אני נמצאת, שהאוויר כל כך דליל בו בחמצן, מתחיל בדופק 180. מחר לפנות בוקר אנסה להעפיל לפסגת הר הHuayana Potosì בגובה 6,080 מטר. הגובה הכי גבוה שטיפסתי אליו אי פעם (בשיא מחזיקה פסגת Kala patar המשקיפה על האוורסט בגובה 5,630 מטר). התחלנו בבייס קמפ בגובה 4700. שם מילאנו את התיקים באינסוף

מדבר המלח הגדול בעולם בעצם עושה את מרבית רווחיו מליתיום! כמובן שיש המון מלח, אבל זה משאב זול, אחד שבוזקים על תפוחי אדמה, לא כזה שמכינים ממנו בטריות ורכיבים למחשבים וטלפונים. היום, ילדים, לא תצטרכו לקרוא הרבה אלא רק להתבונן בתמונות כמו שאתם אוהבים. כולם מכירים את תמונות הלבן האינסופי המוכרות ואת משחקי הפרופורציות והשקיעות (מי מזהה מי אני?) אבל… כמה מכירים את אי הקקטוסים? אגמי התכלת והלבן המתוקים בהם דרים פלמינגו משלושה סוגים: ג’ם (ורוד), לבן ושחור קטן. כמה יודעים שהסאלאר גובל

בגובה 4000 מטר מעל פני הים שוכנת העיר הגבוהה בעולם. אף אחד לא בוחר לגור מרצונו בגובה כזה. כשטיילתי בנפאל לפני קצת פחות משנה, 4000 מטר היה הקו הדמיוני שמעליו לא גדלים עצים. זה היה הגובה בו כבר אין כפרים, קר מדי ואנשים לא מוכנים לגור, אלא רק מגיחים לחודש-חודשיים בעונת התיירות כדי לתחזק את הגסט-האוסים ולקבל את פני התיירים. עם שוך העונה, הם ממהרים לחזור מטה לבתיהם החמימים. אז למה לגור בכלל בגובה כזה? ועוד בעיר כמו פוטוסי… פוטוסי עיר דוחה. אזור תעשיה אחד גדול. הכל אפור או אדום כמו

לרגל פתיחת סניף דקתלון הראשון בישראל, נסעתי לאזור כפרי מרוחק (דווקא לא ראשון לציון) בו מדברים אך ורק בשפת הקצ’ווה. לא “כמה זה חמישה בגדי ים? ותביא גם סנפירים לילד” אלא קצ’ווה של ממש, שפתו של עם האינקה הקדום. שפה בה Imaynalla זה hello. מכתש מרגוה נמצא כשעה נסיעה מהעיר סוקרה שבבוליביה. במרכז המכתש, שהיקפו 8 ק”מ, יושב לו הכפר בעל אותו השם. במרכז המכתש גבעה חדה שהנה שריד ללוע הר הגעש שיצר את המכתש, על פי אחת הסברות. בפסגת הגבעה המרשימה קיים בית הקברות של המקום שנחשב קדוש והוא הוק

כמעט לכל הבוליביאנים יש שני שמות משפחה. אתמול גיליתי את הסיבה לכך. הגילוי ארע באמצע ארוחת ערב עם גבריאלה, 24, בחורה מקומית מהעיר האקס-בירה של בוליביה,סוקרה (Sucre). כפי שנהוג בבוליביה, גבריאלה פלורס-טורס קיבלה את שם המשפחה הראשון מאבא (פלורס) ואת שם המשפחה השני מאמא (טורס). כשגבריאלה תיתחתן, אם ירצה השם או ישו או אבא שלה, לבעלה יהיו שני שמות משפחה שונים לחלוטין שקיבל מאביו ואימו. “מה תכתבו על השלט בכניסה?”, שאלתי. גבריאלה צחקה. אולי לא הבינה את השאלה כי לא היה לי מושג איך אומ